בתחילת הדרך שלנו בחו״ל כמו רבים אחרים, שמנו לעצמינו כמטרה לטייל כמה שיותר. המחשבה היתה לנצל כל חופשה להיכרות עם יעד חדש שאולי בחיים אחרים לא ניתן היה להגיע לשם או לפחות לא בקלות הזאת. כך נהגנו, ונהנינו אבל עם הזמן גם למדנו שאחד האתגרים הקשים ברילוקשיין היא יצירת רצף יציב של זכרונות מהסוג שאנחנו לוקחים כמובן מאליו בארץ. כדוגמא, החגים שלנו נראים אחרת בחו״ל, זה לא באמת חוזר על עצמו כי המשפחות איתן אנחנו חוגגים משתנות, האוירה משתנה בהתאם, וכך קורה שכשעובר הזמן אנחנו מבינים שהילדים שלנו ולפעמים גם אנחנו זקוקים ליציבות, רצף ומשהו חזרתי להתגעגע אליו ולהתרפק עליו. ועל כן המלצתי להיום היא יצירת מסורות.
בסטייה קלה מהתוכנית המקורית מצאנו את עצמינו נוסעים שנה אחרי שנה לאתר סקי אחד, יחיד ומיוחד לנו ולעוד מספר משפחות שהפכו שותפות למסורת. המשפחות שבתחילת הדרך הכירו בבריסל היום מפוזרות בכל רחבי תבל אבל פעם בשנה אנחנו נפגשים שם, לשחזר ממש את אותו דבר, לחגוג את קריסמס וחנוכה, לגלוש, לאכול, לשתות, להתרפק על זכרונות העבר ולחלום על השנה הבאה. מה שהתחיל כהזמנה להצטרף למסורת של משהו אחר הפך להיות עוגן רגשי לכולנו, בדימיוני אני רואה את ילדיי מספרים על שנים בכפר שלנו בצפון איטליה. הערך של זה היה כל כך גדול שגם את המסורת המשפחתית שלנו בקיץ עיצבנו באותה דרך, כל שנה אנחנו נפגשים בארץ לסופש משפחתי בדיוק באותו מקום, הצימרים כבר הזדקנו מעט אבל אין כמו תחושת הבית של לחזור כל קיץ לאותו מתחם אהוב ומוכר.
זאת המסורת שלנו, כל משפחה על פי דרכה.
אז למי שמתלבטת האם להעדיף יעד טיול חדש על פני חזרה למקום מוכר שווה לחשוב על הרווח הרגשי, יצירת הבטחון המלווה חזרה למקום מוכר, יצירת הרצף שנקטע לא מעט במהלך הנדודים, בניית סיפור בהמשכים שיש לו פרקים משתנים אבל עם תחנות תדלוק מובטחות בין פרק אחר למשנהו. אנחנו עדיין מרחיבים מאוד את יעדי הטיול שלנו אבל עם שני מקומות בעולם אנחנו מאפשרים לעצמינו להיות מאוד חזרתיים ופשוט להרגיש בבית.
המאמר נכתב כחלק מטור ״פינת ההמלצה החמה ברילוקיישן״